<h1>שו"ת הרשב"ש סימן ח'</h1>
<h2>דף נו:</h2>
בענין סוכת השותפין נחלקו בה חכמי הדור ז"ל שלפנינו יש מכשירים ויש פוסלים, וכל זה תלוי בדקדוק לשון המפרשים ז"ל בפרק הישן, דאמרינן התם [סוכה כ"ז ע"ב] סוכה שאולה כשרה דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מכאן שכל ישראל ראויים לסוכה אחת, ופרש"י ז"ל ואי אפשר שתהא של כלם דהא לא מטי פרוטה לכל חד וחד אלא על ידי שאלה, וכתבו בתוספות שלא היה צריך לכך, דכיון דכתיב גבי סוכה לך משמע אבל לא של שותפות כדמוכח בפרק ראשית הגז [חולין קל"ה ע"ב] גבי תרומה וחלה ופאה וטובא נמי דחשיב התם. פירוש לפירושם, דגבי סוכה איכא רבוייא ומעוטא, רבוייא מכל האזרח ומעוטא מחג הסוכות תעשה לך ואיכא מיעוטי מתעשה לך של שותפים כדממעטינן בפרק ראשית הגז [שם] כל היכא דכתיב לך של שותפים, ובפ' מעשר בהמה [בכורות נ"ו ע"ב] ממעטינן נמי בהמת השותפים שפטורה מן המעשר משום דכתיב בה לך כדמוכיחים התם. וכיון דסוכת השותפים פסולה לא היה צריך רש"י ז"ל לטעמא דלא מטי פרוטה לכל חד וחד, אלא אפילו מטי פרוטה לכל חד וחד פסולה. וכיון דאיכא לאוקמי מיעוטא דלך בשל שותפים, ליכא לאוקומי רבוייא דכל האזרח אלא בשאולה, ואע"ג דגזולה נמי פסלינן לה בגמרא ממיעוטא דלך, הא קיימא לן דחד קרא מוקמינן ליה בתרי טעמי ולא מוקמינן תרי קראי בחד טעמא כדאיתא בפרק דיני ממונות, וכיון דכן הוא לא היה צריך רש"י ז"ל לטעמא דלא מטי פרוטה לכל חד וחד.
ורבינו הר"ן ז"ל [סוכה י"ב ע"ב מדפי הרי"ף] הציל רש"י ז"ל וכתב שאפשר שאמר כך כי היכי דלא נוקי רבוייא דכל האזרח בישראל לרבות של דדשותפות ומעוטא דלך למעט שאולה כי היכי דבפרק ראשית הגז [חולין קל"ו ע"א] מרבינן גבי ציצית טלית של שותפים מדכתיב [במדבר ט"ז] על כנפי בגדיהם וממעטינן שאולה מדכתיב [דברים כ"ב] כסותך פירוש דבציצית איכא רבוייא ומיעוטא ועל כנפי בגדיהם הוי רבוייא דבגדיהם משמע לשון רבים וכסותך הוי מיעוטא דכסותך משמע לשון יחיד ורבוייא דבגדיהם מוקמינן לה בשל שותפים ומיעוטא דכסותך מוקמינן בשאולה ואנו כל עצמנו הוא לרבות שאולה גבי סוכה מכל האזרח, ואי אתינן לרבויי שאולה מטעמא דפסולה דשותפי אתי (לממעטי) [למימר דרבויי] דכל האזרח לרבות של שותפי ולאוקומי מיעוטא דלך בשאולה כדעבדינן גבי ציצית. ועל פי דרכינו למדנו מדברי רז"ל בעלי התוספות ומדברי הר"ן ז"ל כפי מה שהבנתי מהם דסבירא להו דסוכת השותפים פסולה.
ושמעתי כי הריב"ש ז"ל הוא מכשירה מקל וחומר, דאם שאולה שאינה שלו כשרה כל שכן של שותפים שיש לו חלק בה. ואעפ"י שאין משיבין את הארי לאחר מותו אבל תורה היא וללמוד אנו צריכים, וקל וחומר זה קל וחומר פריכא הוא חוץ מכבודו דשאולה כלה שלו כל ימי שאלתה מה שאין כן בשל שותפים שאינה כלה שלו ובמקום שהוא יושב יש לחבירו חלק בו, ועוד דהשאולה לא קפיד עליה, ובשל שותפים כל עצמה לא באנו לפסלה אלא בדקפדי אהדדי, דאי בויתור לא דינא ולא דיינא דכשרה, דאפילו במודר הנאה אית כאן מ"ד דויתור מותר כדאיתא בפרק קמא דמגילה [ח' ע"א] ובנדרים פרק אין בין [ל"ב ע"ב], ואפילו למאן דאמר אסור היינו דוקא בנדרים משום דקא מהני ליה.
ועוד, דהא קיימא לן ביום טוב בפרק קמא [ביצה י' ע"א] ובפרק בתרא [ל"ח ע"א] דבדאורייתא ליכא ברירה כרבי אושעיא וכן בפרק קמא דחולין [י"ד ע"א] ובמסכת עירובין בפרק בכל מערבין [ל"ז ע"ב] ובפרק חזקת [ב"ב נ"ח ע"ב] ובפרק שור שנגח [ב"ק נ"א ע"ב] ובפרק הזורק בגיטין [כ"ד ע"ב]. ואע"ג דבנדרים פרק השותפים [מ"ה ע"ב] משמע לכאורה דאיכא ברירה, דתנן התם השותפים שנדרו זה מזה אסורים ליכנס לחצר רבי אליעזר בן יעקב אומר זה נכנס לשדה שלו וזה נכנס לתוך שלו, ופסק התם רב הונא הלכתא כרבי אליעזר [מ"ו ע"ב], והוו ביה רבוותא טובא דהכא משמע דיש ברירה, ופריקו בה כמה פרוקי, והטוב שבכולן הוא תירוצו של הרב אברהם הצרפתי ז"ל דהאי ברירה דהכא לאו כברירה דעלמא, ואע"ג דבעלמא קיימא לן דאין ברירה הכא שאני דהויא חצר שאין בה [דין] חלוקה, דאי ביש בה דין חלוקה חולקין, וכיון דעל כרחו של חבירו קנויה לו החצר להלך בכולה שהרי אינו יכול לחלוק ואין כח לחבירו לאסרה עליו דאין אדם אוסר על חבירו את שלו.
ומה שהחזיק סברא זו לענ"ד הוא, מה ששנינו בסיפא דמתניתין ושניהם אסורים להעמיד ריחים ותנור ולגדל תרנגולים ורבי אליעזר בן יעקב נמי מתני לה, ואי איתא דסבירא ליה דיש ברירה והכא בחצר שאין [בה] דין חלוקה ליכנס בה שאני מטעמא של ר' אברהם הצרפתי ז"ל. ולא דמי לסוכה דסוכה קפידא דרחמנא הוא דכתיב תעשה לך, ודרשינן כל היכא דכתיב לך למעוטי של שותפין. וכיון שקל וחומר של הרב ז"ל הוי פריכא סוכת השותפין היא פסולה כדעת רבותינו הצרפתים ז"ל ורבינו הר"ן ז"ל, וכל שכן שרבינו רש"י ז"ל הכי סבירא ליה כמו שתירץ דבריו הר"ן ז"ל גירונדי. ושמעתי שכך היתה דעת הר' חסדאי ב"ר יהודה קרשקש ז"ל ואדוני מצרפי הרב רבי שלמה בן הרב רבי יונה דשמאשתרי ז"ל חכימי להסכים לדעתם ולקיים דבריהם ותו לא מידי.
